פרקטיקות חינוכיות
הקניית כלים להתמודדות עם גזענות ושנאה במרחב הדיגיטלי
שוויון חירות וזכויות האדם
תיאור כללי
מפגשים בין קבוצות המתמודדות עם מתחים, קונפליקטים ואף עוינות, הם פרקטיקה חינוכית שמטרתה להפריך סטריאוטיפים ודעות קדומות ולקרב בין אוכלוסיות. מפגשים אלו לרוב מבוססים על הדגשת המשותף והדומה בין המשתתפים, ותומכים בטיפוח קשרים בינאישיים ושיתופי פעולה באמצעות עבודה לטובת מטרה משותפת (כגון ביצוע משימה, הפקת תוצר משותף), השתתפות בפרויקט של תרומה לקהילה, שילוב במסגרת חינוכית או חברתית משותפת, פעילות חברתית חווייתית וביצוע פרויקטים לימודיים משותפים. המפגשים יכולים להתקיים פנים אל פנים או במרחב מקוון.
בישראל, הפרדה מערכתית במערכת החינוך ובחברה בכלל מקשה על קיום מפגשים בין-תרבותיים בחיי היום-יום ובמערכת החינוך בפרט. למרות זאת, התערבויות המבוססות על מפגש בין-מגזרי משולבות בחלק ממערכות החינוך ומוצעות במסגרת תוכניות הגפ"ן, בייחוד בחינוך הממלכתי. על אף האתגרים, מומלץ ליישם פרקטיקה זו תוך התמקדות במפגשים ממוקדי-משימה, שאינם עוסקים ישירות בנושאים רגישים. מפגשים ממוקדי משימה בין יהודים לערבים, לדוגמה, יכולים לסייע בהפחתת חרדה ורגשות שליליים, תוך הגברת האפקטיביות בהשגת מטרות חברתיות וחינוכיות.
במקביל להדגמת היחסים החיוביים בין הקבוצות חשוב לוודא שהמפגש בין הקבוצות לא יגרור תחושת איום על הזהות התרבותית הפרטיקולרית של כל אחת מהקבוצות ועל צרכיה, באמצעות מתן תוקף ומקום גם לערכים הקבוצתיים ולזהות התרבותית הייחודית של כל קבוצה, באופן שמדגיש שהקבוצות יכולות לקיים שותפות מבלי לבטל אחת את השנייה, ומקנה מעמד שוויוני לכל אחת מהקבוצות במהלך המפגש.
למה זה חשוב
"עידן הקיטוב" מאופיין בתהליכים חברתיים, טכנולוגיים ופוליטיים המובילים להקצנה, תפיסות עולם מקוטבות וחד-ממדיות, קיטוב חברתי ופוליטי עמוק, חוסר סובלנות כלפי עמדות אחרות ותפיסת יריבים פוליטיים כאיום וכאויב. דעות קדומות וקיטוב מובילים לשנאה בין קבוצתית ולגזענות, המייצרים לגיטימציה להפרה של זכויות אדם, מערערים את החוסן החברתי ועלולים להוביל להקצנה ואלימות.
קיטוב חריף וחוסר אמון משנים את השיח החברתי והפוליטי ממאמץ לחתור להסכמה למאבק להכרעה. הם מערערים את האמון שתהליכי קבלת ההחלטות הדמוקרטיים משרתים את טובת הכלל והופכים את הזירה הפוליטית למשחק סכום אפס. במצב זה, המחויבות לפשרה נעלמת, מתחזקת המוטיבציה לשבור כללים לקידום אינטרסים אישיים או קבוצתיים, והחוזה הדמוקרטי מאוים. תפקיד החינוך בהקשר זה הוא לקדם היכרות עם מגוון השקפות עולם, להפריך דעות קדומות וסטראוטיפים, לקדם את ההכרה בכך שכל אדם מורכב ממכלול זהויות ומאפיינים, לחזק אמון בין יחידים וקבוצות ולחסן את הצעירים בפני שימוש ציני בליבוי שסעים למטרות פוליטיות.
למה זה אפקטיבי
התשתית התיאורטית לתוכניות מפגש בין-קבוצתיות מבוססת על "השערת המגע" של גורדון אלפורט (1954), הטוענת כי אינטראקציה ישירה בין חברי קבוצות שונות עשויה להפחית דעות קדומות ועוינות בין קבוצות בהתקיים ארבעה תנאים: סטטוס שווה בין המשתתפים, שיתוף פעולה להשגת מטרות משותפות, היכרות אישית ותמיכה מוסדית. המפגש הישיר בין חברי קבוצות חברתיות תורם להפרכת דעות קדומות וסטראוטיפים באמצעות הדגשת ההבדלים בין יחידים מעבר להשתייכות הקבוצתית, דגש על המכנה המשותף בין חברי הקבוצות השונות והפרכת התכונות השליליות המיוחסות לקבוצה.
מחקרים אמפיריים הראו כי מפגשים בתנאי שיוויון מפחיתים דעות קדומות. מטא-אנליזה שסקרה 28 מחקרים ניסויים מהעשור האחרון אודות מגע פנים-אל-פנים (רובם בקרב תלמידי חטיבות ביניים, תיכונים או אקדמיה), מצאה השפעה ממוצעת חיובית (d=0.28) בהקשרים של מוצא אתני, גזע ועמדות כלפי להט"ב (Paluck et al., 2021). מטא אנליזה אחרת, שהתמקדה במחקרי שדה אודות התערבויות להפחתת דעות קדומות (אשר ניתחה תוצאות של 69 מחקרים), מצאה כי התערבויות מבוססות מגע בלבד (במקרה זה, הן כללו גם מפגש מתווך, לדוגמה, מבוסס מדיה) היו בעלות גודל אפקט משמעותי במיוחד (d=0.61) (Hsieh et al., 2022). הניתוח אף מעיד על כך שההשפעה של התערבויות להפחתת דעות קדומות נוטה להיות מתמשכת לאורך זמן ואף במקרים מסוימים נמצא כי האפקט מתחזק כמה חודשים לאחר ההתערבות.
מחקרי שדה ממחישים תועלות נוספות, גם באזורי סכסוך: מחקר בעיראק הראה כי נוצרים ששיחקו בקבוצות עם מוסלמים הפגינו יותר סובלנות עד 6 חודשים לאחר סיום ההתערבות; בהודו נמצא כי מפגשים שיתופיים (באותה קבוצה) בין שחקני קריקט מקסטות שונות הפחיתו דעות קדומות, זאת לעומת מפגשים תחרותיים; בניגריה, נוער בכיתות מעורבות (נוצרים ומוסלמים) הפגין פחות אפליה (Paluck et al., 2021).
יודגש כי גם כשהתוצאות המיידיות מתונות, המחקרים מצביעים על פוטנציאל שינוי משמעותי לטווח הארוך, כאשר המשתתפים הופכים לאזרחים בוגרים.
דגשים למימוש
עקרון זה יכול לבוא לכדי מימוש בסוגים מאוד שונים של פרקטיקות, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, במפגש פיזי או מקוון, לדוגמה: שילוב במסגרת חברתית או חינוכית קבועה המשותפת לשתי הקבוצות החברתיות (החל מחוג או שיעור משותף וכלה בבי"ס רב-מגזרי), פעילות חברתית חווייתית משותפת, ביצוע פרויקטים לימודיים משותפים או משימה משותפת אחרת על בסיס רכיב זהותי משותף.
גודל קבוצת המפגש: מפגש יכול להתקיים בקבוצה קטנה או בזוגות.
תנאי המפגש:
שוויון בין הקבוצות – יש לשאוף לאיזון בכל ההיבטים: מספר משתתפים דומה מכל קבוצה, שימוש שוויוני בשפות המשתתפים (תנאי מורכב בהקשר הישראלי), בחירת מיקום ניטרלי או סבב מפגשים במרחבים של כל הקבוצות, ויצירת תנאים המאפשרים לכל משתתף להביע את עצמו ולתרום באופן משמעותי לתוכן הפעילות. בהקשר הישראלי תנאים אלה חיוניים כדי למנוע מצב בו המפגשים יוצרים השפעה שלילית.
תמיכת דמויות סמכות – גיבוי ועידוד מצד מורים, מדריכים, מנהלים או גורמי סמכות רלוונטיים אחרים. תמיכה זו מעניקה לגיטימציה למפגש, מסייעת בהתמודדות עם התנגדויות ומחזקת את המוטיבציה של המשתתפים.
מטרה משותפת – יצירת פעילות המבוססת על אינטרסים משותפים, המדגישה את המכנה המשותף בין המשתתפים ומעודדת שיתוף פעולה. חשוב לעצב משימות שיתופיות ולהימנע מאווירה תחרותית העלולה להעצים את החלוקה לקבוצות. מחקרים מצאו כי קיום מפגשים הממוקדים בנושאי זהות ומחלוקת בין קבוצות עלול להוביל להעמקת הקיטוב והנכחת אי-השיוויון, אם המפגש אינו מנוהל באופן מדויק ורגיש המדגיש את המשותף והדומה בין המשתתפים.
זמן מפגש ממושך – הקצאת זמן מספק ורציף למפגשים, המאפשר התפתחות טבעית של היכרות והתגברות על חששות ראשוניים. מפגשים חד-פעמיים או קצרים מדי עלולים להנציח סטריאוטיפים במקום לשנותם.
פרויקט משותף בעל ערך – עבודה על יצירה או פרויקט המשלב את הכישורים והידע של כל הקבוצות, ומניב תוצר בעל רלוונטיות וערך לחיי המשתתפים. תוצר כזה מחזק את תחושת המשמעות ומספק סיבה אותנטית למפגש מעבר לעצם ה"מפגש בין קבוצות".
התאמה לקהל דתי:
אחד החסמים המשמעותיים לחינוך דמוקרטי בקרב אוכלוסיות דתיות הוא חוסר היכרות עם קבוצות אחרות (בעיקר בישראל על רקע הסגרגציה בחינוך ובחברה) ותפיסת עולם המבוססת על עליונות אורח החיים והאמונות הדתיות – מה שעלול להביא לקושי להיפתח להשקפות עולם אחרות. למרות חסמים תרבותיים ודתיים למפגש פיזי בין קבוצות, מפגשי inter-faith נפוצים בעולם, מתוך תפיסה כי ישנו ערך מיוחד ליצירת מפגשים בין קבוצות דתיות מדתות שונות. כאשר אוכלוסיות דתיות מדתות שונות מייצרות היכרות אישית המדגישה את המכנים המשותפים ביניהן על בסיס אורחות חיים והשקפות עולם דתיות (למשל דתיים יהודים ומוסלמים), כל עוד נשמרת הרגישות למגבלות התרבותיות והמסורתיות.
התערבויות
National Citizen Service
תוכנית חינוכית־חברתית לבני נוער בבריטניה המפגישה צעירים מרקעים מגוונים לפעילות קיץ משותפת של למידה ועשייה קהילתית. המשתתפים עוברים מחנה אתגרי בטבע, מתנסים במגורים משותפים ולמידה עצמאית, ומובילים פרויקט קהילתי לפי בחירתם. התוכנית, הנתמכת בידי ממשלת בריטניה, מטפחת אחריות אזרחית, שיתופיות והבנה בין קבוצות חברתיות שונות
מן הבארות
תוכנית ישראלית של מכון שלום הרטמן המפגישה אנשי חינוך יהודים וערבים ללימוד משותף של מקורות מהמסורות השונות, מתוך מחויבות להיכרות, כבוד והבנה הדדית. התוכנית מבוססת על לימוד עומק ודיאלוג ערכי כחלק מהכשרה דו־שנתית, ומעצימה את המשתתפים כסוכני שינוי לקידום חיים משותפים ושיתופי פעולה חינוכיים בין הקהילות.
לימוד משותף
מודל חינוכי לקידום חיים משותפים בין קבוצות חברתיות באמצעות למידה שיטתית ומתמשכת של מקצועות ליבה בצמדי בתי ספר מזרמים שונים. במסגרת זו מתקיימים מפגשי לימוד משותפים לתלמידים ולהכשרות מורים משותפות, תוך שמירה על זהות חינוכית נפרדת לכל זרם. המודל, שפותח בצפון אירלנד ומיושם בישראל בעשרות בתי ספר יהודים וערבים, מטפח כבוד, אמפתיה ורגישות תרבותית באמצעות למידה חווייתית – לרוב סביב לימוד השפה האנגלית.
ילדים מלמדים ילדים (ימ"י)
תוכנית ותיקה של גבעת חביבה המפגישה תלמידים יהודים וערבים ליציר ת דיאלוג כן ומעמיק סביב זהות, שייכות ושותפות אזרחית. התוכנית משלבת מפגשים חד־לאומיים ללמידת זהות קבוצתית עם מפגשים דו־לאומיים לשיח פתוח על הסכסוך, תרבות ושפה. באמצעות למידה הדדית, התלמידים מפתחים אמפתיה, כבוד הדדי והבנה מורכבת של המציאות המשותפת.
מקורות
Allport, G. W. (1954). The nature of prejudice. Reading, MA: Addison-Wesley
Hoter, Shonfeld and Ganayaim. Information and Communication Technology (ICT) in the Service of Multiculturalism. International Review of Research in Open and Distance Learning (2009) Volume 10, Number 2.
Hsieh, W., Faulkner, N., & Wickes, R. (2022). What reduces prejudice in the real world? A meta-analysis of prejudice reduction field experiments. British Journal of Social Psychology, 61, 689–710. https://doi.org/10.1111/bjso.12509
Maoz I (2009). Educating for Peace through Planned Encounters between Jews and Arabs in Israel, Handbook on Peace Education, edited by Gavriel Salomon, and Ed Cairns, Taylor & Francis Group, pp. 303-313.
Mousa S., Building social cohesion between Christians and Muslims through soccer in post-ISIS Iraq, Science 369, 866–870 (2020)
Lowe M. Types of Contact: A Field Experiment on Collaborative and Adversarial Caste Integration. American Economic Review 2021, 111(6): 1807–1844
Paluck and Donald P. Green. Prejudice Reduction: What Works? A Review and Assessment of Research and Practice, Elizabeth Levy, Annu. Rev. Psyc. 60:339–67 (2009)
Paluck Levy E, Porat R, Clark CS and DP Green (2021), Prejudice Reduction: Progress and Challenges, Annual Review of Psychology, 72: 533-60
Rautionmaa H. and A. Kallioniemi (2017). Integrated Religious Education to Promote Dialogue in Inter-Worldview Education. In D. R. Wielzen & I. Ter Avest (Eds.), Interfaith Education for All: Theoretical Perspectives and Best Practices for Transformative Action, pp. 147–158.
Scaco and Warren. Can Social Contact Reduce Prejudice and Discrimination? Evidence from a Field Experiment in Nigeria. American Political Science Review (2018) 112, 3, 654–677
Walther et al. Computer-mediated communication and the reduction of prejudice: A controlled longitudinal field experiment among Jews and Arabs in Israel. Computers in Human Behavior 52 (2015) 550–558
מדד השותפות בקרב בני נוער בישראל 2024 חלק ג': רואים עתיד משותף? תקווה וייאוש ביחסי יהודים וערבים בישראל מנקודת מבטם של בני הנוער, מרכז אקורד האוניברסיטה העברית (2025).