פרקטיקות חינוכיות
למידה רגשית-חברתית למניעת גזענות ושיח שנאה
שוויון חירות וזכויות האדם, כבוד בין קבוצות
תיאור כללי
המונח "שיח שנאה" (hate speech) מתייחס לאמירות פוגעניות או התנהגות פוגעת כלפי אדם או קבוצה על בסיס מאפייני זהות ושייכות שלהם. זהו אחד הביטויים החברתיים הרווחים ביותר לגזענות, הנפוץ בעולמם של ילדים ובני נוער, במיוחד במרחבים מקוונים. לכן, תוכניות חינוכיות רבות מהעשור האחרון עוסקות בהקניית כלים להתמודדות עם שיח שנאה כחלק מהחינוך לאוריינות מדיה ואזרחות דיגיטלית והקנייה של מיומנויות להתנהלות אחראית וחיובית ברשתות החברתיות. התוכניות כוללות הקניית כלים לזיהוי שיח שנאה ברשת, הבחנה בין שיח שנאה לבין ביטוי לגיטימי במסגרת חופש הדיבור, פיתוח ביקורתיות וחוסן כנגדם, מיומנויות להתנהלות אחראית חיובית ברשת ויכולת לפעול נגד דברי שנאה כאשר נתקלים בהם (להימנע מהפצתם, להתעמת באופן מכבד עם הדוברים, ולדווח בפלטפורמות המתאימות). למעשה, משולבות כאן שתי מטרות: מניעה (preventive) – פיתוח יכולות זיהוי דברי שנאה והימנעות מלקיחת חלק בהפצת שיח כזה, והתערבות (intervention) – פיתוח אסטרטגיות פעולה במקרה של חשיפה, כקורבן או כעדים, לדברי שנאה.
התוכניות החינוכיות הללו משלבות גם הקניית מיומנויות אוריינות מידע ומדיה, המאפשרות ללומדים לזהות תופעות מקוונות נוספות המחמירות את השפעות שיח השנאה. אחת התופעות המרכזיות היא "תיבות תהודה" (echo chambers), דהיינו, סביבות מקוונות סגורות שבהן אנשים נחשפים רק לדעות הדומות לשלהם, דבר המחזק את עמדותיהם הקיימות ומקצין אותן. בתיבות תהודה, דברי שנאה עלולים להתחזק ולהיתפס כלגיטימיים יותר, שכן הם אינם נתקלים בביקורת או בעמדות מתנגדות.
תוכניות החינוך מלמדות את התלמידים לזהות מתי הם נמצאים בתיבת תהודה ומעודדות אותם לחפש מקורות מידע מגוונים וקולות שונים. כמו כן, התוכניות מתמודדות עם תופעות נוספות כגון דיסאינפורמציה ומידע מוטעה, המשמשים לעתים קרובות להפצת שיח שנאה.
מטרת-העל של תוכניות אלו היא כפולה: לצייד את הלומדים בכלים להתמודדות אישית עם תופעה חברתית שלילית בסביבתם, ובמקביל להעצימם כאזרחים דיגיטליים אחראיים המקדמים שיח מכבד ומתקנים נורמות שיח שליליות הרווחות ברשתות החברתיות. הגישה החינוכית המנחה היא שידע ומיומנויות משופרים יובילו לשינוי התנהגותי חיובי בהתמודדות עם תופעת דיבור השנאה.
התוכניות ניתנות ליישום כסדנאות המשולבות בתוכנית הלימודים בבתי הספר, או כתוכניות העשרה במסגרות בלתי פורמליות.
למה זה חשוב
על רקע קיטוב חברתי גובר, הולכות וגוברות מגמות של גזענות ושנאת האחר המתבטאות באפליה, הדרה או תקיפה אלימה פיזית ו/או מילולית על בסיס זהות ושייכות קבוצתית, ובפרט ברשתות החברתיות בהן קל "להסתתר מאחורי המקלדת". דיבור שנאה הוא צורה אלימה של אפליה המשמשת לחזק נרטיבים פופוליסטיים ואידיאולוגיות קיצוניות אלימות ומייצרת לגיטימציה להפרה של זכויות אדם.
בהיעדר פיקוח והגבלה, הרשתות החברתיות מאפשרות לקבוצות ודעות שוליות ביניהן דיבור שנאה לקבל בולטות גדולה ולהשפיע על תפיסת הנורמות המקובלות. יתר על כן, אלגוריתמים של פלטפורמות מקוונות נוטים לתעדף תוכן שמייצר מעורבות גבוהה, שלעתים קרובות פונה לרגשות שליליים כמו פחד, כעס וגועל, ומעצים קיטוב, שיסוי והסתה בין קבוצות. החשיפה לשיח שנאה עלולה להקהות את רגישותם של אנשים לתוקפנות מילולית, להסית לאלימות פיזית, להשריש תפיסות גזעניות ולחזק דעות קדומות.
בארץ ובעולם כוחות פוליטיים מנצלים מצב זה ומשתמשים בפלטפורמות הפופולריות בקרב בני נוער, כמו טיקטוק ואינסטגרם, להפצת מסרים פוליטיים קיצוניים במתכונת המותאמת לקהל צעיר שטרם פיתח כלים מספקים לניתוח ביקורתי. על רקע זה, התערבויות חינוכיות להתמודדות עם דיבור שנאה הופכות לחיוניות במיוחד. מטרתו של התהליך החינוכי העומד בבסיס עקרון פעולה זה היא להנחיל את המחויבות הערכית לשמירה על זכויות כל אדם וכבודו הן במרחב האישי והן במרחב הציבורי-פוליטי, ולהקנות את הכלים לזהות גזענות, דיבור שנאה ודמגוגיה המשמשים להצדקתם, להטיל בהם ספק ולפעול למיגורם.
למה זה אפקטיבי
חינוך נגד דיבור שנאה ברשת מתגלה כאפקטיבי במיוחד בקרב בני נוער הודות למרכזיות הרשתות החברתיות בחייהם. מכיוון שמרחבים מקוונים מהווים זירת פעילות מרכזית בחיי הנוער, אסטרטגיות חינוכיות העוסקות בהתנהלות ברשת מצליחות לעורר מעורבות משמעותית ומשפיעות הן על הלומדים עצמם והן על סביבתם הקרובה.
יתרה מכך, תוכניות אלו מצליחות להפוך את התלמידים לסוכני שינוי המשפיעים באופן אקטיבי על מניעת הפצת שיח שנאה ברשתות החברתיות בהן הם פעילים. ההזדמנויות הזמינות ליישום מיידי של התכנים הנלמדים במסגרת האינטראקציות החברתיות היומיומיות ברשת מסייעות בהטמעה עמוקה של הלמידה. כתוצאה מהתמודדות עם מקרי מבחן ספציפיים, התלמידים מפתחים חוסן והתנגדות לא רק לדיבור שנאה אלא גם לתופעות חברתיות רחבות יותר של גזענות ואפליה.
דיבור שנאה הינו תופעה חברתית נפוצה בעולמם בני הנוער וחינוך לצמצומה צפוי להוביל להשלכות חיוביות במספר מישורים: צמצום התנהגויות אלימות על רקע גזענות ושנאה בקרב בני נוער פוגעים, הפחתה בהפצה ושיתוף של תכנים פוגעניים ברשתות החברתיות, והגברת החוסן בקרב בני נוער שנפגעים מדיבורי שנאה כדי שיוכלו להתמודד עם התופעה באופן יעיל ובריא יותר.
מחקרים סמי-ניסויים שבחנו את האפקטיביות של תוכניות חינוכיות נגד דיבור שנאה בקרב תלמידי תיכון מדווחים על שורה של ממצאים חיוביים. בין השיפורים המשמעותיים ניתן למצוא עלייה בביטחון התלמידים לגבי אופן הפעולה הראוי בעת היתקלות בדיבור שנאה ברשת, עלייה במוטיבציה להיחשף לדעות מגוונות במרחבים מקוונים ומודעות גוברת לסכנת תיבות התהודה. כמו כן, התלמידים מפתחים יכולת משופרת לזיהוי הטיות והטעיות ברשת, ידע מעשי כיצד להתנהל במקרה של חשיפה לדיבור שנאה, ונכונות גבוהה יותר לפעול באופן פרואקטיבי ולדווח לרשויות רלוונטיות כאשר הם נתקלים בתכנים קיצוניים, כפי שעולה ממחקרים שונים (לדוגמה:Seemann-Hertz et al., 2022; Reynolds et al., 2016; Wachs, 2023).
דגשים למימוש
לרוב, התוכניות משלבות בין מיומנויות אוריינות מדיה ואזרחית, לבין לימודי מיומנויות רגשיות-חברתיות (SEL), בדגשים שונים.
הוראה נטועה בהקשר: מחקרים העלו כי כדי להתמודד ביעילות עם שיח שנאה ולהשפיע על התנהגויות, מיומנויות אוריינות מדיה ומידע צריכות להילמד בהקשר של חינוך אזרחי, היסטורי או פוליטי, ולא כמיומנויות הנלמדות במנותק או בנפרד מהקשרים חברתיים היסטוריים או אקטואליים.
הדגמת מודל לחיקוי: הלומדים צריכים לראות את המורים, מנהיגיהם ומבוגרים אחרים שלהם נותנים דוגמה ומתנגדים לשיח שנאה באינטראקציות החברתיות בצוות ומול התלמידים בבית הספר ובקהילה.
מיומנויות להתנהגות ויישום קונקרטי: חשוב לעודד את הלומדים ליישם את הנלמד באינטראקציות החברתיות היומיומיות וברשתות, לא רק כצרכנים ביקורתיים של מידע אלא כיוצרי תוכן המקדם שיח מכבד ומכיל ולהקנות להם כלים לתגובה אקטיבית בעת חשיפה לתוכן שנאה (הימנעות מהפצה ושיתוף, דיווח על המפיץ בערוצים רלוונטיים ברשת או למערכות החינוך או החוק, כלים למענה ובניית נרטיבים חלופיים).
למידה חווייתית: שימוש באינטראקטיביות ומשחוק בלמידה, שימוש בדוגמאות אמיתיות של שיח שנאה מהרשתות החברתיות ליצירת הזדהות והמחשה.
התערבויות
Be Internet Citizen
תוכנית בריטית לחיזוק אוריינות מדיה, חשיבה ביקורתית ואזרחות דיגיטלית בקרב בני נוער בגילי 13–18. במסגרת סדנה אינטנסיבית בת שש שעות, המשתתפים מתנסים במשחקים ודיונים על זיהוי דיבור שנאה, השפעת תיבות תהודה וצריכת מידע מאוזנת. התוכנית, שפועלת בשיתוף ארגונים מובילים כמו Google ו-UK Youth, מטפחת חוסן דיגיטלי, אחריות אזרחית ויכולת הבחנה ביקורתית במרחב המקוון.
מקורות
Brown, R., & Livingston, L. (2019). Counteracting Hate and Dangerous Speech Online: Strategies and Considerations (Policy Brief No. 34). Toda Peace Institute
UNESCO United Nations Office on Genocide Prevention and the Responsibility to Protect (2023), Addressing hate speech through education: a guide for policy-makers, France, Addressing hate speech through education: a guide for policy-makers - UNESCO Digital Library
Kansok-Dusche J. et al. (2023). A Systematic Review on Hate Speech among Children and Adolescents: Definitions, Prevalence, and Overlap with Related Phenomena. RAUMA, VIOLENCE, & ABUSE, Vol. 24(4) 2598–2615
Pfetsch and Ulucinar (2023) How to Reduce Online Hate Speech Among Adolescents? A Pilot Study on the Effects of a Teaching Unit on Social Norms, Self-efficacy and Knowledge About Hate Speech International Journal of Developmental Science 17 (2023) 81–92
Reynolds, L, and R. Scott (2016). Digital Citizens: Countering Extremism Online. Demos
Wachs et al. (2023) Effects of the Prevention Program “HateLess. Together against Hatred” on Adolescents’ Empathy, Self-efficacy, and Countering Hate Speech. Journal of Youth and Adolescence, 52:1115–112
Seemann-Herz, L., Kansok-Dusche, J., Dix, A. et al. (2022), Schulbezogene Programme zum Umgang mit Hatespeech – Eine kriteriengeleitete Bestandsaufnahme. Z f Bildungsforsch 12, 597–614. https://doi.org/10.1007/s35834-022-00348-4